מועדון הלבבות השבורים
אני אמנם זקוק לחוויה מתקנת במקרה הזה, אבל אני זוכר את הטעם המתוק של התחושה שאני מתגעגע אליה ולא יכולתי להשוות שום דבר אליה, ההתאהבות. אני פחות מתגעגע למושא ההתאהבות ויותר לתחושה הזאת. ועכשיו כשאני שומע את השיר “The Love I Lost” של Harold Melvin & The Blue Notes, אולי קטע הדיסקו המרגש ביותר שקיים, אני נזכר בבת אחת בעומק הכאב ברגע שזה נגמר, וכמה שהייתי מוכן להכנס לזה שוב רק בשביל להתאהב שוב. זה רק גורם לי לערוג יותר. (אגב, חדי הזכרון יזכרו את גרסת הכיסוי של סיביל שהופיעה בהיטמן 3)